יום I - נוסעים לקונמינג
כמה עובדות שלמדתי על סינים
אין סינים שמנים.
אין סינים קרחים.
אין סינים גבוהים.
יש סינים נחמדים.
יש סיניות עם פוני.
או יותר נכון לומר יש פוני עם סיניות.
מתחבאות אי שם תחתיו.
יש סינים שרוקדים בכל מקום, בכל שעה, לצליליה של כל מוזיקה, בחוסר קואורדינציה, בדיסאינהיביציה ועוד מילים לועזיות שסתם גיגלתי ואני לא מבינה מה הן אומרות.
יש סינים, בעיקר קטנים, עם מכנסיים משונים. מכנסי פיפי מעבר.
גם יפה, גם אקולוגי וגם פיפי.
יש סינים.
הגענו לקונמינג בשעת צהריים הישר אל הגאסטהאוס רחב הידיים שלנו.
מלא הפתעות לטובה - קבלה מסבירת פנים, מסעדה עם תפריט באנגלית, פתקים לבירה בחינם(!) וקפה (למי אכפת כשיש בירה בחינם), מרשתת אל חוטית ובר רחב ידיים עם hh!!!
Happy happy, joy joy
בחדר חיכו לנו אטמים לצד קונדומים.
משתעה לנוכח המראה, תהיתי האם צריך להשתמש בשניהם במקביל על עצמך או שמא לדפוק לשכנים על הדלת ולהציע להם את המיכשור לאזניים בזמן שאתה משתמש במכשור האחר....
עוד שאלה ללא תשובה שוגרה לחלל הקוסמוס.
עכשיו כשפרמה פתר את המשפט שלו אולי הוא יוכל לענות על החידה (נכון שזה לא הוא פתר ונכון שהוא מת מזמן ונכון שזה הבלוג שלי אז נכון שאני יכולה לכתוב מה שאני רוצה :).
יצאנו לתרגל קצת תנועות ידיים בפארק האגם הירוק.
בדרך- מודרניזציה בתוך פרצוף שלך.
מדרחובי ענק
קניוני ענק
בנייני ענק
הנחות ענק
רשתות מזון - מקוריות ומתחקות.
חנויות מותגים - נאמנות מקור ובוגדניות.
ובאגם, אתה מרגיש כאילו אתה באגם.
מלא ירוק זרוע לפרקים בחבצלות וורודות ולבנות. יפה. בהחלט.
מלא סינים רוקדים.
מלא סינים מנגנים.
מלא סינים משחקים.
מלא סינים.
קילפנו ערמונים קלויים ובהינו, מהופנטים, במתרחש.
בלי לשים לב, נגמרו הערמונים.
בלי לשים לב, נגמרנו גם אנחנו.
יום II - היער הירוק, כל מה שחלמת יכול בו לקרות.
בוקר חדש, חבר חדש.
שוויצרי שויצר.
שם משפחה, לא שם תואר.
אכלנו ארוחת בוקר, שיחקנו יפה עם החבר שלנו והמשכנו לאגם.
ובאגם - אגם ומכונית גולף גם.
עם פדאלים.
גיל שישים קרוב מתמיד.
פנסיה מוקדמת, מישהו?
הקפנו את האגם מכל צדדיו, מלפניו, מאחוריו והוא העומד.
אחרי שהוכרזנו רשמית כאלופי הראלי דקאר במכוניות גולף מפודלות נתנו ללוכד תיירים לצוד אותנו אל עבר הרכבל ליער הירוק.
הוא לא היה לוכד מקצועי אז הנזק שהוסב לנו הסתכם באבדן זנב.
לא נורא, יצמח מחדש.
היער הירוק, היער הירוק, כל מה שחלמת יכול בו לקרות.
היער הירוק מצמח את עציו על גבעות שמתנשאות לגובה של 2500 מטרים ונשברות במצוק הישר אל האגם.
הנוף עוצר נשימה.
את הנשימה שלנו עצר ענן.
מעט הנוף מבעד קרעי הענן היה בהחלט מספק.
פרט לעצים היער הירוק מצמח גם מנהרות חצובות באבן - כאלה שרק סינים שטרם נחשפו לאוכל מערבי יכולים לעבור בהן.
המוני מקדשים - עם פסלים זועקי צבעים, בוהקים בהבזקי מצלמה ונוטפים אפר של קטורת.
פחים ותאי שירותים - כמו פטריות אחרי הגשם, בכל סגנונות העיצוב, למחזור ובלי מחזור ועשויים מכל חומר אפשרי.
רכבלים, חנויות ומסעדות.
תשתיות או לא להיות.
גבענו את הגבעות, ניהרנו את המנהרות, שיבלנו את השבילים וקידשנו את המקדשים.
שמחים, טובי לבב, מכווצי קיבה ודואבי ברכיים חזרנו רק בשביל לצאת שוב.
ועוד איזה לצאת.
לדיסקו!!! עם אורות סגולים ונוצצים ממתכת.
מלא בסינים קצרי קומה, סיניות קצרות חצאית ואנחנו.
לא קצרים ולא חצאית.
תפסנו ראש על הבר.
יותר נכון תפסנו שולחן קטן ליד הבר והתכוונו ללגום ג׳ין וטוניק.
התכוונו אך לא הובנו.
אז עברנו לבירה.
רצינו שלוש, קיבלנו ארבעה עשרה.
בקנקן. עם קוביות של קרח. וסינית קטנה משלנו שדואגת למלא כשנגמר.
ושוטים. לא בני אדם. מזכוכית.
אם אין ברירה, אז אין ברירה.
הרבצנו שוטים של בירה וקינחנו במקלוני מלפפון ופופקורן מתוק.
ט-י-ר-ו-ף!!!
אחרי התבשמות מספקת (שלהם, בהחלט לא שלנו) החלו נוהרים אלינו אינספור חברים ולעשות איתנו לחיים.
כ-ב-ו-ד!!! וכרס בירה.
חבר שוויצרי הלך לשירותים וחזר משם עם שתי גמישות קופצניות תלויות לו על שתי הידיים.
בלי אבטחה.
ניתן האות.
אנחנו הביתה וגם הוא הביתה.
אבל לא שלו ;)
יום III - רכבת ההפתעות
הצלחנו לשבור את החומה הסינית.
די בקלות תישבר חומה.
כל מה שצריך זה איזה vpn מונגולי.
או סתם vpn והרי לך ספר פנים ובלוגר.
אחרי שהתמלאנו במספיק ביטים ובייטים הלכנו אל שוק הפרחים והציפורים.
בשוק הפרחים והציפורים יש ה-כ-ל חוץ מפרחים וציפורים.
צפרדעים זרחניות - צהובות, ורודות, כתומות וירוק סלט.
צבים - קטנים, יותר קטנים, ממש קטנים, גדולים ובינוניים.
גורי כלבים - רזים, שמנים, שעירים, קרחים וכל כך מתוקים.
חלילים - בתוך דלעת וגם סתם.
שלטים - למנהל קטן, למנהל גדול ולזה שאינו יודע לשאול.
בגדים - מזויפים, מקוריים ולא מוגדרים.
מרפאות - נשים, או מה שזה לא יהיה.
ואוכל.
הכל מהכל ועם הכל.
מותשים זחלנו חזרה אל עבר ארוחת הערב.
מסקנה עתידנית - לא לתת לתייר, אלא אם אתה התייר, להזמין לך את האוכל.
זה עלול להיגמר בזה שתאכל ביצים סרוחות בנות 1000 שנים, כל מיני חלקים הזויים של חזיר (כבד, אוזניים, זנבות ומעי) ואצות ים חלקלקות ושמנוניות.
וככה זה גם נגמר.
לא נותר אלא לשיר - smelly cat, smelly cat. What are they feeding you???
אולי עדיף שלא לשיר.
זה כרוך בלפתוח את הפה.
אבל זה לא נגמר, עד שהגברת השמנה נוחרת תחתיך בקרון הרכבת המפנק בעולם!!!
וילונות מלמלה, מצעים מבריקים בלובנם, כריות ושמיכות פוך.
נקי. עוברים ליד השירותים ואין שמץ של ריח.
נקי. עוברים ליד השירותים ואין שמץ של ריח.
הודו-תבורכי על הפרספקטיבה.
סין-לא מגיע לנו כל הטוב הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה