יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

פרק 11 - אוי לו לגשם ואבוי לה לבאיישה

כפר מתוייר שבימים כתיקונם, כאלה שבהם השמיים לא ממטירים עליך קיטונות של גשם, בטח נרעש, נרגש וצוהל לקראת מבקריו. 
אנחנו קיבלנו עיירת רפאים, ערה למחצה, עטופה בניילונים ומנסה לשווא להתגונן בפני הגשם, אבל עם ריקודים. 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הלכנו הלוך ושוב, מנסים לגרום לזקנה המפורסמת ללכוד אותנו ברשתה. 
אבל היא לא צצה ובמקומה קפצו עלינו רוכלים מתוסכלים מכל עבר. 
קנינו משהו, בכל זאת יש לנו לב. 
גם לב מאבן, זה לב. 
אפילו הבידוד טוב יותר בין החדרים לעליות.
אחרי שמיצינו את ה״קדרים באים״ עם הזקנה הנעלמה, 
הלכנו לבקר את ״ד״ר, ד״ר, הו דה פאק איז ד״ר?!״
״ד״ר הו״ הוא לא כפל מילים כמו שזה נקרא.  
בשביל זה יש את א׳ ההבדלה. 
הוא רופא סיני שמרפא באמצעות עשבים ודיקור. 
הוא בן תשעים ולמרות ההמלצות המהללות את חריפותו ונמרצותו לדעתי יש לו אלצהיימר מתקדם. 
חוץ מלקבור אותנו תחת הערימות של מחברותיו, להשליך עלינו שקיות תה, למלמל לעברינו בג׳יבריש ג׳יבריש ולגרש אותנו מעליו הוא לא ממש עשה משהו או לפחות לא משהו רפואי.
נו מילא, לקחנו את שקית התה שלנו מן הפחת והישר אל הפח,  
אכלנו נודלס וחזרנו לשוטט ברחובות.  
בסוף היא תפסה אותנו, הזקנה.  
איזה אושר!!! מופתעים לגמרי ועושים הצגה של לא מבינים מה קורה, נשרכנו אחריה בחשק רב. 
היא באמת היתה גוש בגובה מטר של חביבות, הכנסת אורחים, ודרישה לתרומה. 
כשנתנו לה עשר, זה לא הספיק והיא דרשה עוד. 
כמה קטנה ככה הבינה ת׳טריק.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצטלמנו איתה, גבוהים להחריד. 
אפילו ניסינו לתקשר איתה וורבלית אבל זה נגמר בזה שהיא צעקה על האייפון שלנו שסה"כ ניסה לשאול אותה לשמה...
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדושי עונג מההישג הנכבד ומצויידים בגרעינים, עוגיות ומיני מגדנות חזרנו אל הגאסטהאוס בדיוק בזמן לארוחה של מאמא נאשי.
היום היה שמייח במיוחד.
זללו איתנו free will - בחור וולשי שמפדל כבר שנה על אופניו מהודו ועד כוש. 
לא מאוד נורמלי אבל כנראה מאוד שרירי.  
אחריו ברשימת קן הקוקיה, אם בריטית סמוקה מבירה שהיא בעצם חנות תכשיטים מהלכת. 
לא היה פרק כף יד אחד שלא היה עליו תכשיט.
מעניין אם יש דבר כזה הרעלת מתכות כבדות בספיגה דרך העור.  
אחרונה וחביבה, ביתה של הקודמת - לוויתנית שנסחפה אל החוף וכעת היא משגיחה בפחד מבוייש על אימה חסרת העכבות.
לא משעמם לרגע. אפילו למדנו שאפשר לקנות ילד שני בסין. על אפו וחמתו של הקומוניזם וחוקיו. 
אבל רק אם אתה כפרי ועני ואז אין לך כסף. 
צריך לדעת להינות מהיופי שבפרדוקס. 
נהנינו.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה