יום I - אימהות מאמצות.
סיניות בנות 24, חשוכות ילדים...
ואנחנו המטיילים המערביים היחידים.
כל אחת אימצה אותנו בתורה.
בהתחלה זאת היתה תיירת מבייג׳ינג והחבר שלה צ׳אקי שנשרך אחריה לכל מקום, מחייך.
הסכמנו להיות לה לצאצאים עד שהיא חשפה את שיניה.
העקומות.
האיומות.
אז החלפנו אותה בסינית קטנטנה, צווחנית ונמרצת מלווה בשני נתינים - חייל ואמן.
אחד בשביל הרוח ואחד בשביל לפרנס את הרוח.
הלכנו כעיוורים אחריה, נתונים למרותה, בחירותיה והחלטותיה,
וכמעט שנכונתי להניח לה להאכיל אותי ברגלי עוף בתחמיץ.
בסוף היא אכלה רגלי עוף ואני תחמיץ. פנים.
הגענו ל felai-se. עיירה קטנטנה, זרועת גאסטהאוסים וכוכבים.
ישבנו במרפסת, חפונים בינות פליזים, לגמנו בירה והבטנו בשקיעה מרהיבה.
השמש הזדחלה לה אט אט אל מאחורי הרים בוהקים בלובנם,
צובעת את הערפילים המשייטים סביב בהמון ורודים וסגולים זוהרים.
ואז נעלמה לה והכל נהיה אפור ודמדומי.
עוד שעה חלפה, ארוחה משותפת וזוג כפפות וקיבלנו את המערכה השניה.
שמיים שחורים, נקיים מענן, זרועים כוכבים.
שביל החלב אף פעם לא היה מהפנט כל כך.
לאות הזדהות וגם כי זה הממתק היחיד שמוכרים פה, אכלתי סניקרס.
תודה לך, אמא טבע.
יום II - שביל הפחים הירוקים
נוסעים בואן.
מי יודע לאן?
בדרך, אלף ואחד הרים מבוטנים.
אם אימא טבע מפריעה לך, בטן ושכח.
הדרך הטובה ביותר לבטן הר היא מבפנים אבל אז זה באמת מחזיק ולא מספק אינספור עבודות יזומות.
דרכים
אחרות בהן כן ניתן להבטיח עבודות יזומות הן לבטן את ההר מבחוץ - בקשתות,
מלבנים, משולשים, מחומשים או סתם לתקוע מוטות פלדה ולשפוך בטון על ההר.
באמת זה פלא שסין היא צרכנית הבטון והפלדה הגדולה בעולם...
ויצרנית עבודות יזומות גדולה עוד יותר.
מדינת אספנות בה כוח האדם עדיין זול ממיכון.
אבל לא הכרטיסים לפארקים הלאומיים.
הם י-ק-ר-י-ם.
כנראה ששכחו לספר להם שאם סוחטים את התיירים, לא יוצא מיץ תפוזים בסוף.
אח״כ מסבירים לנו שבעצם שילמנו בשביל שהחברה המפעילה תוכל לריב עם הכפריים על מי יפנה את הזבל.
אלה רוצים לפנות וגם אלה רוצים לפנות אבל לא עד אשר האלה הראשונים ישלמו להם על הרצון לפנות.
מבולבלים? גמאנחנו.
בינתיים, ביער הזבל - ערמות זבל עצומות מונחות להן בשלווה בדיוק מטר ליד הפחים החדישים, באין מפריע.
נשפכים מהואן ומתחילים ללכת.
עולים עולים עולים עולים עולים עולים
מזל שיש עולים במחנות העולים אחרת זה לא היה עובר אצלי...
עוקפים עוקפים עוקפים עוקפים עוקפים
לא אנחנו. אותנו.
חבורת טרקרים סינים מבוגרים, משוגעים.
לבושים כולם באותם מלבושים, סופגי זיעה על האמות, ברכיות על הברכיים ורעל בעיניים.
נוטפת ומתנשפת, ״אוסטיאופורוזיס״ אני רושפת. ״הלוואי ותקבלו אחד״.
אלה הולכים ואלה באים.
מקומיים על סוסיהם, פקלאותיהם, תינוקיהם ושיני הזהב שלהם.
לפעמים נדמה לי שסוסים הם לא יותר מאשר ערימת חציר מעוכלת שיוצאת לאוויר העולם בכל מיני תצורות.
ולפעמים נדמה לי שאני הוזה בשל צריכה מוגזמת של מונוסודיום גלוטמט.
בשלב מסוים זה נגמר.
בתי כפר מתחילים לצוץ ולהופיע.
המונוסודיום גלוטמט ניצח!!!
אותי לפחות.
יום III - מאחורי היער
צעדנו אל מעבה היער, מפזרים מאחורינו פירורים.
מי יודע מתי מכשפה עם בית מסוכר עלולה לצוד אותך.
עם כל צעד נפרש למולנו היער, יקום מקביל.
ארץ - סין
עיר - דצ׳ין
חי - חמוס יערות. אפילו חשבתי לאמץ אותו ולהתהלך איתו בשדרות רוטשילד. אבל אז נזכרתי שאני גרה על בלוך.
צומח - עצים, פטריות, גרגירים. כל סוגי הטפילים למיניהם: טחב אפור, טחב ירוק, טחב זה בכלל לא צחוק.
דומם - הרים, צוקים, סלעים, אבנים.
ילד - עמי.
ילדה - תמי.
מקצוע
- טרקן סיני. הוראות: נעל נעלי פלדיום בצבעי הסוואה. לבש את מיטב מחלצותיך
הסינטטיים. הצטלם. רוץ עד שיש לך קרע בסרעפת. הצטלם. עצור והתנשף. הצטלם
עם תיירים. רוץ עד שיש לך קרע בסרעפת. עצור והתנשף. הצטלם.
סכום - מזלג, כף, סכין.
ומאחורי היער,
אחת שתיים שלוש.
ישבו להם מיליון רוג׳ומים,
אחת שתיים שלוש.
לא אכלו ולא שתו
(כי הם אבנים אולי?!),
אחת שתיים שלוש.
רק ישבו ופטפטו
(עם ישות אלוהית כלשהי - כי הם משמשים לתפילה),
אחת שתיים שלוש.
מאחורי היער גם קרחון נמס אל אגם תכול בצורת לב.
מאחורי היער גם סיפורי זוועה על משלחות מטפסים שנקברו תחת מפולת שלגים.
מאחורי היער, סיפורי הזוועה זרעו היסטריה בקהל וכולם החלו נסים על נפשם לכל עבר.
גם הוא נבהל וברח.
הענן.
הקטן.
יום IV - מים, שמיים וקשת בין השניים
אם מתרחצים במפל הקדוש, לא משנה כמה קר לא נהיים חולים - שקר.
צריך להקיף את הזרזיף המשפריץ המתכנה מפל קדוש לפחות שלוש פעמים - אמת.
נציגינו לעניינים טיבטים וקדושה מר חזרזיר-בריטי-ורוד טובל וחברו סיני-אפידימיולוג-מדוכא מקיף - אמת.
מלא דגלים בכל מקום וגם אם הם קבורים בבוץ אסור לעבור מעליהם - אמת.
סיני-אפידימיולוג-מדוכא מפליץ בתרועות רמות - אמת.
אפחד לא מגיב - שקר. גס.
כולם מתגלגלים מצחוק על הרצפה - אמת. לאמיתה.
חזרזיר-בריטי-ורוד שואל תוך כדי השתנקויות ״did he flutz?" - אמת.
כשנמאס מאמת ושקר והאוכל עוד לא מוכן כי יש הפסקת חשמל בכפר עוברים לשחק יניב, אסף ועוד כל מיני ערסים מחופשים.
בינתיים, מולינו, מישהו גורר שאריות של יאק.
אני מריצה בראש רשימה אינסופית של דברים שאפשר לעשות מיאק (יותר נכון, יאקית. כי בדומה לכל נקבה אחרת ביקום, פשוט יש בה יותר תועלת):
תינוקות יאק - פס היצור חייב להימשך.
מנקי אבק - מהזנב.
קישוטים לבית - מהגולגלת בתוספת זהב בכאילו ואבני לא חן.
פריטי לבוש, פריטי הנעלה, שטיחונים ושמיכות.
מוצרי חלב - גבינה, יוגורט, חמאה, תה עם חמאה.
מוצרי הומאופתיה - טוחנים את הקרניים, מספרים לעצמך שקר כלשהו ורפואה שלימה!
בשר - מיובש, חצי מיובש, בכלל לא מיובש.
והיאק עוד נטויה.
סוסים הם חיות נפלאות!
השבמחקוהם אוכלים גם גזר ותפוחים וקליפות אבטיח ולא רק חציר
חצומזה, את אש כרגיל