פרק 14 - בא לי על דאלי

יום I - סלבדור

נו באמת, לא על הדאלי הזה...

הוא מת ואני לא נקרופילית...

עוד לא, בכל אופן. 

מזרח הוא מזרח.

אגב, אחלה סרט.  

אבל לפעמים יש גם קצת מערב במזרח.
בחור אוסטרלי פתח גאסטהאוס בדאלי. 

נשמע כמו תחילתו של הייקו אבל זה לא. 

מסעדה, ספרים, דיוידי עם סרטים (בחדר!) ושפחות סיניות קטנות דוברות אנגלית שוטפת.
אנחנו בגן עדן!!!

אבל, למען הין, היאנג והאיזון בעולם צריך גם לסבול קצת.
אז שכרנו אופניים ויצאנו לפדל בשדות, בינות האגם והכפרים.

בשדות - אורז, בצל, בצל ירוק, מלפפוני ענק, דלעות.

וקבוצת סינים קוטפת, גורפת, מעדרת, שותלת, קוצרת ומשקה במי שופכין שרק נהיה להם בריאים. 

כולם ביחד וכל אחד לחוד.

נראה שלא ממש יש עונתיות ליבולים. 

ככה זה כשאדם אחד אוכל בממוצע מאה קילו אורז בשנה. 

לגדל, לגדל, לגדל.  

מידי פעם מישהו ניאות להצטלם ומידי פעם מישהו מצטלם מבלי שניאות.

באגם הענק - מלא מים, סירות רעועות ודייגים שדופים.
דגים ומשחררים את הניצודים החדשים אל כלוב רשת גדול. 

טרי בא טוב עם מי שופכין. 

לא זורקים פה כלום. הכל מנוצל עד תום. 

אפילו הפלנקטון נשפך לו בכמויות על מרבדי בד שחורים,
מתייבש בשמש נינוחות ומדיף לכל עבר ניחוחות. 

בכפרים, מקבצים של בתים מקסימים, צבועים לבן, עם גגות מקורזלים בשחור/כחול/אפור ועיטורי קיר תואמים.

לפעמים נדמה כאילו הם עשו את זה רק בשבילנו. התיירים. 

אבל אז ממשיכים לפדל ונתקלים בפרלמנט. בשביל האותנטיות. 

עשרים גברים מכל הגילאים מסבים לשולחנות קטנים, מתקלפים על כסאות רעועים ומקשקשים, מנופפים, משחקים, ובעיקר לא עושים כלום בקול גדול.

הרבה יותר מרשים מאסי כהן. 

אבל הרבה פחות חתיך.

נפרדים מעל הפרלמנט וממשיכים הלאה.

גופות קטנות של חולדים דרוסים פזורות על הכביש.   

לך תלמד עיוורים לחצות כביש בבטחה... 

בערב, עדיין תחת ההשראה הדייגית,
בוחרים שלושה דגים מהאקווריום וזוללים אותם עם הרבה אורז וטופו.

אחכ מתגלגלים ברחובות בין תיירים, דוכנים, חנויות מזכרות וסופרמרקט. 

קנינו, הגרלנו וזכינו. 

בקערה. אחת. 

נותנים לך, תיקח. 

רואה סינים מוסלמים, תברח.  

ברחנו. 

תפסנו מחסה בזרועותיו של מקדש אחר. 

עם פגודות. מאוד פגודיות. מתקופה פגודית כלשהי. שאנשים פגודיים בנו.

התפגדנו לגמרי.

יום II - תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

שולי, גדעון, דניאל-חסד, יותם-שלום.
נציגיה הגאים של תקוע א׳ ואנחנו.

כל ישראל חברים.  

מים קרים, משטח עבודה מלוכלך וגג מטפטף.

פעם זה היה בר. עכשיו נשאר פה רק עכבר. אולי כמה.  

ספתח מאתגר לשנה החדשה. 

אנחנו כמרקחה -
מנפים, לשים, קולפים, מגרדים, חותכים, קוצצים, מערבבים, משמנים, אופים ומטגנים.

חצי יום של עבודה מפרכת.

חצי טון של בגדים מלוכלכים.

ארוחת חג שלמה וקרובה לשלמות.

חלות, חומוס (אני טחנתי והכנתי! יצא אש. לנחתום חומוס מותר גם מותר להעיד על עיסתו), פשטידות, דגים. 

חברה טובה. 

בירה טובה. 

חפירה טובה. משחררת.  

שנה טובה. מאושרת.