משתתפים לראשונה בסיור סיני נאמן למקור.
גם לאחרונה.
סיפרו לנו שזאת הסעה.
אז סיפרו.
נוסעים עוצרים מצלמים.
לפעמים גם אוכלים ואז מצלמים לפעמים מצלמים ורק אז אוכלים.
לא קל, אבל הנופים המדהימים של האגם מרככים את התאבנות העכוז.
באחת העצירות נהג האוטובוס ממנה את עצמו למדריך ומדריך.
כולם מהנהנים, גמאנחנו.
כולם צוחקים, גמאנחנו.
כולם שואלים שאלות, גמאנחנו לא.
פשוט הבנו הכל. בסינית.
אז הלכנו אחריו, כצאן לטבח.
בסוף לא נתנו להם, לטבוח לנו בארנק בתמורה לשיט תיירותי במיוחד.
כן נתנו להם, לטבוח בשבילנו בדגים קטנים עם עצמות גדולות ושיפודים גדולים עם חתיכות קטנות.
אחרי שלעסנו גם את המקלות, שבענו.
וגם העדר המושט שב לו בשלום.
המשכנו בנסיעה מנומנמת.
ואז כמו מתוך חלום, היא התחילה להיחשף בפנינו -
גדת האגם הציורית, זרועת סירות, שדות תירס, חמניות ובתי עץ קטנים.
רעננים ונטולי עכוז יצאנו לשוטט.
טיפוס לסטופה.
ובמקדש, כמו במקדש - אבנים ושטרות, שני עצמים חסרי ערך.
מדשדשים למטה.
גם פה, שדרה עצומה של חיות שלמות/ חצויות/ רבועיות נעוצות על שיפודים.
והמון אדם צוהל. צולה וצוהל. זולל וצוהל. לוגם וצוהל. צועק וצוהל.
היה טעם, אבל לא לנסות להסביר להם מה אנחנו רוצים לאכול.
אז פשוט נכנסנו למטבח והצבענו.
את הפריטים שלא נגלו לעינינו הדגמנו בפנטומימה.
אני הייתי דג. גדול. עם עצמות קטנות. שווה.
בתמורה לפנטומימה קיבלנו בירות למכביר וקערות עמוסות לעייפה בכל טוב.
את הדג הם הכינו ואת יתר הטוב אני צליתי על רשת עם גחלים באמצע השולחן שלנו ונועם אכל.
בכל זאת חברה מטריארכלית עם נשים שולטותתתת וכל זה, אז נתנו לי לעבוד...
מה שאולצתי לוותר עליו הוא ה"נישואין בהליכה".
בנות החברה המטריארכלית עוזבות את בית הוריהן בסביבות גיל 13 ועוברות להתגורר בגפן.
הן לא מחוייבות להתחתן (גם לא חברתית ובטח שלא עד גיל 30) ויכולות לקחת להן כמה מאהבים שהן רוצות.
עד כאן החלק הטוב.
החלק הפחות טוב הוא העובדה שהילדים שנולדים מהסידור הזה שייכים בלעדית לאם.
אז מי שומר עליהם בזמן שהיא בשופינג? ומי משלם על השופינג?
נסתרות הן דרכי תבל...
אחרי שישבנו, תודרכנו, טיפסנו, צלינו, זללנו, זימרנו ושתינו (לא בהכרח בסדר הזה) -
מתגלגלים חזרה, מהרהרים.
מה שאולצתי לוותר עליו הוא ה"נישואין בהליכה".
בנות החברה המטריארכלית עוזבות את בית הוריהן בסביבות גיל 13 ועוברות להתגורר בגפן.
הן לא מחוייבות להתחתן (גם לא חברתית ובטח שלא עד גיל 30) ויכולות לקחת להן כמה מאהבים שהן רוצות.
עד כאן החלק הטוב.
החלק הפחות טוב הוא העובדה שהילדים שנולדים מהסידור הזה שייכים בלעדית לאם.
אז מי שומר עליהם בזמן שהיא בשופינג? ומי משלם על השופינג?
נסתרות הן דרכי תבל...
אחרי שישבנו, תודרכנו, טיפסנו, צלינו, זללנו, זימרנו ושתינו (לא בהכרח בסדר הזה) -
מתגלגלים חזרה, מהרהרים.
כמה מעט האדם צריך:
אגם ושלווה, שיפוד של חיה ואישה שתגיד לו מה לעשות. אבל באופן רשמי.
אגם ושלווה, שיפוד של חיה ואישה שתגיד לו מה לעשות. אבל באופן רשמי.
מסתבר שמשמעות האושר היא אוניברסלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה