יום I - עכשיו מעונן
הוא לא התכוון להיות טרק.
הוא סה״כ ביקש להיות כפר מוקף טראסות.
אבל אנחנו הפכנו אותו.
כדי שלא ישרף. האורז.
הוא גם לא התכוון להיות ענן.
אבל אנחנו הבאנו אותו.
כמאמר השיר always take the weather with you
אנחנו מסתבר, איש הגשם.
רק בלי האח החתיך ובלי המוח הגדול...
אח״כ הילכנו להנאתינו בין טראסותיו לטיפותיו, מנסים לשווא לראות משהו מתוך הענן.
טיפסנו, סבבנו, הקפנו ועקפנו.
אבל הוא בשלו.
רטוב ומעונן.
גם אחרי שסבבנו אותו שבע פעמים, הוא לא ניאות להסתלק.
אולי כי לא תקענו בשופר ואולי כי חומה.
אבל לפחות כל הרעשנים מתוצרת סין הסתלקו מעלינו.
קרנבל הפורים נגמר.
נשארנו רק אנחנו.
מוקפים בענן, מעורסלים בנדנדה, לוגמים שוקו, נושמים שקט ואת ריח האורז הנישא באוויר.
יום II - מלא שיער עם קצת בנאדם
יצאנו לתור אחר פין-יאן.
לא, סוטים קטנים, זה לא איבר אוסטרי שהלך לאיבוד.
זה כפר עם שם מוזר.
יש גם כאלה.
צעדנו להנאתינו בשביל הטארסות הזהובות אל עבר כפר האיזמרגד (״ברקת״, קצת כמו לעברת ״ניו-יורק״ ל״ירוחם״, אבל נו מילא...) עם טוטו, הדחליל, איש הפח, האריה הפחדן וסבל סיני בתפקיד הקוסם.
הוא אפילו ניסה לקסום עלינו לאכול במסעדה של אשתו אבל זכרונות קלקול הקיבה הגנו עלינו מפני כשפיו.
כך התגלגלנו בינות טראסות, מורדות, שדות, מצלמות ותיירים עד שנתקלנו בגוש של שיער. עם רגליים. בלי זנב.
שזה בן אדם אולי?! כבר מזמן אין לנו זנב...
נציגה של המטאמורפוזה המודרנית לשבט ארוכות השיער הפועלת בשיטת ״פזר לי ואפזר לך״.
אנחנו בעקרון בעד הדדיות, אז פיזרנו והיא שילמה. בדיוק ככה, רק הפוך.
בנות שבט ארוכות השיער מאמינות שכל שיער ראשן חייב להישאר עימן כל החיים. הן מסתפרות רק כשהשיער מגיע לרצפה והן האחראיות העיקריות להתעללות בארנבים צמריריים מצד חברת פנטאן.
להתנער מאחריות ולגלגל אשמה.
ידע חשוב בחיים.
גם לגלגל שיער. במיוחד כשיש לך שלושה זנבות סוס על הראש.
מרתק ומגעיל גם יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה