יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

פרק 2 - פוליטביורו

אנשים עצלנים, אופניים חשמליים.
בלית ברירה נעטרים להזזה של תחת בכיכר טיאנמן.
כיכר ענקית שכל כולה נועדה למטרות הערצה עיוורת ופולחן אישיות לחתלתול מיאו דצדונג.
מה לא עשו איתו?
חנטו אותו, הכינו ממנו בובת שעווה ואפילו תלו דיוקן שלו באמצע הכיכר.
הכל בשביל שהאזרחים הקטנים יוכלו לעבור וללטף את מאו הגדול.
זה מה שקורה כשאמא שלך היא נמרה וההמנון שלה נטול חיבוקים.



 













חלפנו על פניו (מילולית) לאחר כבוד והמשכנו לעיר האסורה.
שעכשיו היא מותרה.
משחק pictionary קצר עם המקומיים, בו אנחנו הפסדנו.
פקחית החניה שוטנת האופנועים החשמליים ניצחה. 
השם "עיר" הוא מעט מטעה כיוון שהעיר האסורה היא יותר בגודל של מדינה.
אבל ככה זה בסין.
הכל עצום.
כדי שנזכור תמיד כמה אנחנו קטנים.
חיו טוב הקיסרים האלה.
ישנו, אכלו, שתו, גידלו זקן ומידי פעם עשו טובה ונסחבו באפיריון או ערפו למישו ת׳ראש. 
אפילו סטארבקס היה להם פה.
מה עוד אדם יכול לבקש?
אני ביקשתי נקניקיה מתקתקה עם מנת נודלס חרפרפה ברחובון קטן (חוטונג).
ביקשתי וקיבלתי.
קיבלתי ואכלתי.
אכלתי ושבעתי.
שבעתי ונסעתי.
הלאה, אל פארק רחב ידיים עם אגם, סירות פדאלים, מסעדות, ברים וצמר גפן מתוק בגודל של אדם. אמיתי, לא סיני.

 













אחרי ה״תרווחו ותסעדו״ המשכנו הלאה אל חוטונג ״נווה צדק״.
סמטאות צרות, חנויות בוטיק קטנטנות ומסעדות שריחן נישא למרחוק.
בלי סוזן, בלי דלל ובלי הבית של סבטה.
אבל הוא גם ככה עבר דירה אז זה בסדר.
בדרכינו חזרה חלפנו על פניו המוארות של מאו. 
איזה יו״ר, איזה אור, איזה עור, ללא קמט.
זה לא סתם פולחן אישיות.
זה פולחן אישיות קוסמטי. 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה