קונקשיין של שעה ורבע.
טיסה בינלאומית לפנימית.
ביקורת דרכונים.
סינית.
לא טוב.
לא רע.
תנו לסינים לפתור את הבעיה.
בהודו, פרה כבר היתה מחרבנת עלינו ועל הקונקשיין שלנו.
בסין, כבר מזמן שחטו את הפרה ועשו ממנה נודלס.
עם עוף.
סינית קטנה עם מכשיר קשר ענק, מצווחת ומנופפת קיבלה את פנינו.
התחילה רצה לכל עבר ואנחנו אחריה.
אימיגריישן נפרד לקונקשיין קצר במיוחד.
אפילו התיקים הגיעו.
קומוניזם דילייט.
נחתנו.
על פלנטה אחרת.
נקי פה.
ומסודר.
ויש ריח טוב.
והאנשים נחמדים.
והבנות הולכות עם מכנסיים קצרים(!)
והפרות בצלחת ולא ברחוב.
מיליארד סינים לא טועים.
ואם הם טועים מורידים להם אצבע.
או יד.
בערב יוצאים לשוטט.
העיניים מתרוצצות.
האוזניים פועמות.
הרגליים לא יודעות לאיזה כיוון ללכת.
איזה אושר.
פוגשים חברים על מקל.
חברים לשעבר.
גם לי יש כמה שהייתי משפדת אותם אם הייתי סינית.
פרה, עוף, כבש, חזיר, חתול, כלב, נחש, דג, קלמארי, שרימפס, דיונון, עקרב, מקק, גולם של תולעת משי, צדפה ואדם שצעד על הירח.
כולם מוצגים לראווה.
ביחד וכל אחד לחוד.
לבלוע, לא ללעוס.
הכל מותר לאכילה - אוזניים, פרסות, מקורים, אשכים וציפורניים.
ובירה כמו מים לשטוף את הכל.
כמעט אכלנו גולם של תולעת משי.
אבל אז הוא זז.
אולי מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה